מוצא המילים: על הניסוי באבולוציה של בני להמן

בני להמן, 'ניסוי באבולוציה', 56 עמ',
'חוט הכסף' סדרה לשירה מבית 'משיב הרוח', כתר, 2009

  • פורסם במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' 31.07.2009 תחת השם: עין סופית, למשל

"בודד את עצמך בפעמון" מציע בני להמן בשיר הנושא של ספרו 'ניסוי באבולוציה' ו"תן למלים שלך לחזור \ בזוית הפגיעה \\ מלים שאין בהן צרך \ ת ת מ ו ס ס נ ה \ אולי תִולד אות חדשה, \ עין סופית, \ למשל \\"; להמן נכנס מתחת הפעמון, אך תוצאות הניסוי שלו מורכבות – הוא מצליח לדייק את הנצרך ולהניח יצירתיות חד-פעמית – אבל נדמה שהכול כבר מאוחר מדי: "השאגות ינפצו \ את הכסוי הכסוף \ רק שכבר לא תוכל \ להתרבות" ('ניסוי באבולוציה'). במובן מסוים זוהי תמצית הטרגדיה של המשורר המיוחד הזה.

בני להמן ז"ל יליד ירושלים (1972) בוגר ישיבה תיכונית וקצין קרבי בעברו, ייסד וניהל כמעט עד מותו את חברת ההיי-טיק 'דיגיטל פיול'. לפני ארבע שנים שם קץ לחייו. 'ניסוי באבולוציה' הוא למעשה מבחר משירתו, והספר השני המתפרסם בסדרת 'חוט הכסף' (שנקראת על שמו של להמן); סידרת שירה משותפת לקבוצת 'משיב הרוח' והוצאת 'כתר'. עורכי הספר, המשוררים אליעז כהן ושי דותן, בחרו מספר שירים מצומצם מתוך כמה שירים שפרסם להמן בחייו בכתבי עט ('הליקון' ו'משיב הרוח'), ומתוך עשרות שירים שנשארו בעיזבון מחשבו האישי, וכן צירפו תרגומים שונים שתרגם מצרפתית (סופי קל, בודלר, גיום אפולינר) ואנגלית (ט.ס. אליוט, דילן תומס). העורכים מצהירים שזהו אינו ספר זיכרון; זהו ספר שירה. ואכן שיריו של בני להמן עומדים לעצמם לגמרי ללא הזדקקות ביוגרפית או חלילה חסד שלאחר המוות. זהו ספר יפה, מצומצם בהיקפו הכמותי, שמציג עולם שירי מורכב שנע בחופשיות רבה בין מקורות תרבותיים ויהודיים רבים.

הספר נפתח בשורות טיעונים ארס-פואטים לעונש בבית המשפט השירי: "נולדתי על מצע רך של צמר פלדה. \ עניין מצער זה קרה כתשעה חודשים לאחר שאבי צפה ברגליה הגלוחות של מי שעתידה להיות אמי \ כשהיא עומדת על סולם ומחליפה נורה באסם מזכוכית. \ אבי השליך את הפרחים שהביאה סבתי לכבוד הלדה מהחלון \ (ישנן נסבות מקלות – נולדתי בשנת שמיטה) \ כמה שנים מאחר יותר קפצה סבתי בעקבות פרחיה מאותו החלון עצמו." – ולאחר טיעוני ההקלה הביוגרפים מפנה להמן את מבטו אל אולם בית המשפט ומודה: "מאז, כבוד השופטת, רבותי המושבעים, \ אני כותב שירה מתחככת \ שירה שורטת שמטפחת את זיפיה, […] שירה שעלולה בכל רגע לצאת \ מכליה" ('טיעונים לעונש'). שירתו של להמן שורטת בכנותה, נכונה לתת גם את הפרטית שבתמונות למען עצמה – ובנקודה זאת נדמה שהיא באמת יוצאת מכליה. ידיעת סופו הטרגי של המשורר מעמידה רבות מהתמונות באור שונה; מתח העונש שבשירים אכן תורגם בעולם הממשות ליציאה מהכלים, והקרקע המוליכה אליה כתובה שחור על לבן לאורך הספר. לעתים המתח נהייה כמעט אפוקליפטי; עוד רגע והעולם כמו שאנו מכירים אותו משתנה ללא הכר, גם הדברים הברורים עלולים להתמוטט: "ויהיה דבר א-דוני אלי בלילה ההוא לאמור: \ 'קום בן אדם, והתנבא על הבית \ כי עוד שלוש שעות ודירתך נהפכת" ('חזון הבית'), ערב שבת אחד יכול להיות הרגע הגורלי: "הלילה את אומרת, \ הלילה זה יקרה, \ הלילה ירטבו בגדים על חבלי הכביסה \ במחשבים יגלו תקלות סמויות \ מטוסים יסרבו לנחת. \ ילדים קטנים יצמדו למטה \ בכריות הצמדה" ('ערב שבת'). בקובץ שירים בשם 'תשדורות מירושלים' הדברים כולם עצורים במכלאות, העיר – המרוקנת מנכסיה החומרים והרוחניים כאחד – שולחת אותות מצוקה, מבקשת מלח, מתגעגעת למקומות אחרים, מי שיכול בורח, כמו בשיר אחר של להמן: "כשברחנו \ ממעצר הבית של א-לוהים" ('אלקטרז').
את המתח הזה מפרק להמן בעזרת אירוניה רבה; כך הוא מגיב לרוני סומק ו'קו העוני' שלו ("עוני? לא ידענו מה זה"; 'שמיכת פיקה';), לקונסטרוקציות פואטיות ('סונט קצר לאחי שזה עתה התגייס', 'הייקו בלוז') לאגדות האורבניות המלוות את עולי צרפת ('אומללים') ובעיקר משיב לעצמו, באירוניה, במין שחרור הנייר מכבדותו. זה ספר שהחיוכים בו רבים מאוד.

באחרית הדבר הקצרצרה המצורפת לספר מציב שי דותן את שירתו של להמן כמושפעת הן מהנקיות הפואטית של שירת ריימונד קארבר והן מהחידתיות ההגותית של שירי פואל צלאן, אני מבקש להוסיף את עולם הקולנוע לרשימת ההשפעות. לא סרטים כי עם עצם המבט הקולנועי ניכר בכתיבתו של להמן. הצורה בה הוא רוקם מן המילים תמונות, מספר סיפורים כסצנות קצרות, כותב voice over שמחכה שישלימו אותו. באחד השירים היפים בספר, 'אהובתי יצאה לצוד', יוצאת אהובתו של להמן לצוד לו דב ברחבי ירושלים; "אמרה שראתה עקבות טריים \ בגנה ליד רחוב רחל אמנו \ שודאי לא הספיק הדוב להרחיק \ בקשה שאשמר על הכלב \ אמרה שפרות דב נחוצה לנו מאד \ עכשו, כשמחיר הגז עלה. \\ " היא תשוב הביתה ותנער את השלג שדבק בה ו"אחר-כך תפשיר אצבעות מעל לכוס תה – \ לאט-לאט היא תמלמל כשהיא תתכסה בשמיכה \ ותצחק כשאספר לה שמצאתי מילה חדשה." אולי המשך לאותה אות חדשה – עין סופית, למשל – שתשרוד את הניסוי הדרוויניסטי באבולציית השירה ותישאר כתובה בעולם.

מודעות פרסומת

2 Responses to “מוצא המילים: על הניסוי באבולוציה של בני להמן”


  1. 1 אוהד נתיב 24/05/2010 ב- 16:20

    זה לא קשור לרב (והפסיכולוג) בני להמן, נכון?

  2. 2 שי 24/05/2010 ב- 21:03

    בני היה בחור רגיש, יחיד מיוחד. וגם משורר מוכשר כל כך.
    עבר זמן וזה עדיין כואב.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות במייל

הצטרפו אל 211 שכבר עוקבים אחריו

ארכיון

עמודים

Follow me on Twitter


%d בלוגרים אהבו את זה: