- התפרסם במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' (09/07/2010 כ"ז/תמוז/תש"ע) במדור 'צליל ביקורתי'
'שכונה' ,'מארש דונדורמה'
הפגישה הראשונה שלי עם 'מארש דונדורמה' התרחשה לפני כמה שנים מול הטלוויזיה. ראיתי אז את 'אבידות ומציאות' – הסדרה העצובה והמשונה של שבי גביזון ודנה מודן – וכל פרק נתן תחושה כאילו לקחת קפסולת דיכאון מרוכזת. אני לא זוכר הרבה מהסדרה מלבד תמונה, או יותר נכון מנגינה אחת שנחרתה בראשי: תזמורת צועדת ברחובות תל אביב ומנגנת ניגון קסום, מהפנט, שמפר לרגע את העליבות ויוצר תקווה קטנה אצל האנשים הקשים במסך. לתזמורת קראו 'מארש דונדורמה'. הנגנים הופיעו כמו הזיה, לא הייתי בטוח שהם באמת קיימים. מאז יצא לי לפגוש בהם במקומות שונים, ולמדתי שהם מין הרכב כזה שפשוט נתקלים בו, לפעמים בדרך לשוק או לעבודה.
השם הביזארי לקוח משמה של גלידה תורכית, שרשימת המצרכים המקורית שלה כוללת חלב עיזים, שלג, אבקת סחלבים מיובשת וכפית אחת של מסטיקא. לעומת זאת, רשימת המצרכים המוסיקלית כוללת חמישה סקסופונים, שלוש חצוצרות, שני טרומבונים, ארבעה מתופפים וסוזאפון אחד – בסך הכול חמישה עשר נגנים שבאים מרקעים שונים ויוצרים תזמורת גדולה שמנגנת יחד כבר חמש שנים. מאז ההופעה הראשונה (שהתקיימה, אגב, בשוק מחנה יהודה בירושלים) הם הספיקו להפוך ללהקת פסטיבלים מבוקשת בז'אנר ולהוציא שלושה אלבומים: 'מארש דונדורמה' ב-2005, 'טעמים חדשים' ב-2007 ועכשיו את 'שכונה'.
זה אכן אלבום שכונתי. הוא הוקלט בתוך ארבעה ימים, כשהלהקה דוחסת באולפן גם קהל, שלעתים אפשר לשמוע את מחיאות הכפיים שלו. האלבום כולל לא פחות משבעה מלחינים שונים מההרכב (ועוד קאבר אחד לשיר של גורן ברגוביץ', המלחין של רוב סרטי קוסטריצה ומנהל קרקס בלקני משל עצמו), ובאמצעות ריבוי הסגנונות הוא הופך לאלבום צבעוני במיוחד. למרות זאת, הצליל של 'מארש' הוא צליל אחיד שניתן לזהות בקלות. אין כאן אקלקטיקה מקרית אלא יד מכוונת שאוספת את הרצועות לאלבום מגובש. מהפתיחה המזרחית ב"הצד התימני שבך" דרך הדו שיח החסידי-ערבי ב"איסמעיל בא אל ההר" ועד האפרו-ביט-פאנקי ב"אלימות נגד נשים" – בכולם בולטת האנרגיה של ההרכב כולו, כתזמורת מגובשת ומזמינה.
'שכונה' – כשמה של אחת הרצועות – הוא אלבום שעושה שמח. קחו אותו לבית אבות ותראו קשישים מזיזים איברים שהם חדלו להשתמש בהם מזמן. אין זה דבר של מה בכך לעשות שמח, אך מצד שני ישנה תחושה שלא קורה כאן 'אירוע' מיוחד מדי מבחינה מוסיקלית, או הפתעה גדולה.
'מארש דונדורמה' היא חלק משמעותי מהטרנד הצועני-בלקני שפשט על המוסיקה הישראלית בשנים האחרונות. למתקפה הזו היו סממנים מקדימים: ההצלחה הרבה שבה אמיר קוסטוריצה על סרטיו ('חתול שחור, חתול לבן', 'שעת הצוענים') ולהקתו (No-Smoking Orchestra) מתקבלים בארץ, הייבוא המאסיבי של הרכבים מעולים כמו 'גוגול בורדלו' (Gogol Bordello) מרחבי העולם, הרומן המתמשך של הישראלים עם מה שמוכנה 'מוזיקת עולם' ונספחיה ('שוטי הנבואה' ושות') ועם המוסיקה היונית שטופת האוזו; תוסיפו לזה את זיק הכליזמר השוכן בכל להקת חתונות חסידית והנה לכם תמצית ההצלחה.
מלבד 'מארש דונדורמה' ו'בום פם' (שהוציאו לאחרונה את אלבומם השלישי Alakazam), הלהקה המזוהה ביותר עם הזאנ'ר היא ה'בלקן ביט בוקס' (Balkan Beat Box), אולי ההרכב הישראלי המצליח ביותר כרגע בעולם. אבל 'מארש דונדורמה' הם לא ה'בלקן ביט בוקס'. בניגוד לפצצת הגרוב התל אביבית שמסתפקת בווריאציות על מנגינות, ב'מארש' נותנים למלודיה זמן להתפתח ולהיבנות. אין כאן ביטים אלקטרוניים, ואין אותה אווירת קרחנה מטורפת שמאפיינת את ה-BBB. 'מארש' היא האחות הירושלמית המתוחכמת יותר, המגניבה מעט פחות, אבל השמחה לא פחות. 'שכונה' הוא אלבום שבא בעסקה: בסך הכול הקיץ קשה בלבנט, ו'מארש דונדורמה' מציעים מסיבת רחוב גדולה עם ערק לארוחת בוקר כדי לשמוח קצת בחום. אם זה מה שהולך להפוך את הקיץ לנסבל יותר, אני לא רואה סיבה שלא להסכים.
עמיחי חסון | תת מודע זמני 
2 תגובות to “שעת הצוענים: 'שכונה' ל'מארש דונדורמה'”