נְסִיעָה

הֵם הָיוּ מַשְׁכִּיחִים אוֹתְךָ בְּגִתּוֹת הָעֲנָבִים בַּכְּפָרִים
הָעֲרָבִים הָאֵלֶּה שֶׁאָנוּ חוֹלְפִים בְּמֶרְכָּזָם בִּנְסִיעָה מוּאֶצֶת
שֶׁלֹּא לַחְטֹף אֶבֶן, וְהַפִּתּוּי הַזֶּה לַעֲצֹר וְלָלֶכֶת
בַּשְּׁבִיל שֶׁיּוֹצֵא מֵהָאִטְלִיז אֶל הַמַּעֲיָן
(וּכְבָר הָיִיתָ בּוֹ עִם קַסְדָּה וְנֶשֶׁק וְרֵיחַ תַּבְלִין
שֶׁהוֹצִיא אוֹתְךָ מִדַּעַתְךָ – אֲבָל לֹא כָּךְ אַתָּה רוֹצֶה)
וְאֵיךְ מִתְגַּבֵּר הָרָצוֹן בְּעֶזְרַת הַפַּחַד, וְעוֹד מְעַט יוֹצְאִים מֵהַצִּיר
וְאֶפְשָׁר לְהַרְפּוֹת קְצָת, לַחְשֹׁב אֵיךְ הָיוּ מַשְׁאִירִים אוֹתְךָ בַּטֶּרָסוֹת
לֵילוֹת שְׁלֵמִים בְּקַיִץ קָרִיר וְדוֹקֵר, חֻלְצָה קַלָּה מְפֻסְפֶּסֶת,
אֶצְבַּע חֲשִׁישׁ, שְׁתִיקָה מוּפֶרֶת בְּיִלְלוֹת תַּנִּים.

אַתָּה מִתְיַדֵּד עִם הָאֲנָשִׁים שֶׁלְּךָ בָּאוֹטוֹ, מִתְאַמֵּץ לֶאֱהֹב אוֹתָם,
פּוֹרֵק וּמַעֲלֶה בִּטְרֶמְפִּיָאדוֹת שֶׁקֻּבִּיּוֹת בֶּטוֹן מוּטָלוֹת לְרַגְלֵיהֶן
כְּתַכְשִׁיט מְגֻשָּׁם עַל צַוַּאר אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת.
אִלּוּ רַק יָדְעוּ כַּמָּה אַתָּה קָרוֹב לְהַנִּיחַ
טַבַּעַת בְּכָל אֶצְבַּע, לְרַשְׁרֵשׁ עַל הַהֶגֶה
מִקְצַב טִפְטוּף קָרֵב וּבָא
לְהַזְמִין מַבּוּל עַל הָאָרֶץ,
אִלּוּ רַק יָדְעוּ אוּלַי הָיוּ בּוֹרְחִים
מְשַׁחְרְרִים חֲגוֹרוֹת, מַפְסִיקִים לִדְחֹס פַּרְצוּפִים קְשׁוּחִים
מְעִזִּים לִרְאוֹת גַּם צִיצִיּוֹת שֶׁלְּךָ הַמִּתְבַּדְּרוֹת בְּרוּחַ הַחַלּוֹן
שֶׁנִּפְתָּח לְעֵת עֶרֶב, וּתְכֵלֶת מֻטֶּלֶת בָּהֶן
כְּרוֹצָה לְהַגִּיד מִלּוֹת חֶמְלָה

וְאַתָּה יוֹדֵעַ מָתַי תֵּעָלֵם לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

(דרום הר חברון, קיץ תש"ע)
* פורסם במוסף 'תרבות וספרות' של 'הארץ' ‏יום שישי 23 ספטמבר 2011