נְסִיעָה

הֵם הָיוּ מַשְׁכִּיחִים אוֹתְךָ בְּגִתּוֹת הָעֲנָבִים בַּכְּפָרִים
הָעֲרָבִים הָאֵלֶּה שֶׁאָנוּ חוֹלְפִים בְּמֶרְכָּזָם בִּנְסִיעָה מוּאֶצֶת
שֶׁלֹּא לַחְטֹף אֶבֶן, וְהַפִּתּוּי הַזֶּה לַעֲצֹר וְלָלֶכֶת
בַּשְּׁבִיל שֶׁיּוֹצֵא מֵהָאִטְלִיז אֶל הַמַּעֲיָן
(וּכְבָר הָיִיתָ בּוֹ עִם קַסְדָּה וְנֶשֶׁק וְרֵיחַ תַּבְלִין
שֶׁהוֹצִיא אוֹתְךָ מִדַּעַתְךָ – אֲבָל לֹא כָּךְ אַתָּה רוֹצֶה)
וְאֵיךְ מִתְגַּבֵּר הָרָצוֹן בְּעֶזְרַת הַפַּחַד, וְעוֹד מְעַט יוֹצְאִים מֵהַצִּיר
וְאֶפְשָׁר לְהַרְפּוֹת קְצָת, לַחְשֹׁב אֵיךְ הָיוּ מַשְׁאִירִים אוֹתְךָ בַּטֶּרָסוֹת
לֵילוֹת שְׁלֵמִים בְּקַיִץ קָרִיר וְדוֹקֵר, חֻלְצָה קַלָּה מְפֻסְפֶּסֶת,
אֶצְבַּע חֲשִׁישׁ, שְׁתִיקָה מוּפֶרֶת בְּיִלְלוֹת תַּנִּים.

אַתָּה מִתְיַדֵּד עִם הָאֲנָשִׁים שֶׁלְּךָ בָּאוֹטוֹ, מִתְאַמֵּץ לֶאֱהֹב אוֹתָם,
פּוֹרֵק וּמַעֲלֶה בִּטְרֶמְפִּיָאדוֹת שֶׁקֻּבִּיּוֹת בֶּטוֹן מוּטָלוֹת לְרַגְלֵיהֶן
כְּתַכְשִׁיט מְגֻשָּׁם עַל צַוַּאר אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת.
אִלּוּ רַק יָדְעוּ כַּמָּה אַתָּה קָרוֹב לְהַנִּיחַ
טַבַּעַת בְּכָל אֶצְבַּע, לְרַשְׁרֵשׁ עַל הַהֶגֶה
מִקְצַב טִפְטוּף קָרֵב וּבָא
לְהַזְמִין מַבּוּל עַל הָאָרֶץ,
אִלּוּ רַק יָדְעוּ אוּלַי הָיוּ בּוֹרְחִים
מְשַׁחְרְרִים חֲגוֹרוֹת, מַפְסִיקִים לִדְחֹס פַּרְצוּפִים קְשׁוּחִים
מְעִזִּים לִרְאוֹת גַּם צִיצִיּוֹת שֶׁלְּךָ הַמִּתְבַּדְּרוֹת בְּרוּחַ הַחַלּוֹן
שֶׁנִּפְתָּח לְעֵת עֶרֶב, וּתְכֵלֶת מֻטֶּלֶת בָּהֶן
כְּרוֹצָה לְהַגִּיד מִלּוֹת חֶמְלָה

וְאַתָּה יוֹדֵעַ מָתַי תֵּעָלֵם לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

(דרום הר חברון, קיץ תש"ע)
פורסם במוסף 'תרבות וספרות' של 'הארץ' ‏יום שישי 23 ספטמבר 2011

מודעות פרסומת

3 Responses to “נְסִיעָה”


  1. 1 שי 03/10/2010 ב- 12:24

    איזה יופי. תודה רבה

  2. 2 דוד בראון 29/10/2010 ב- 13:25

    וּכְשֶׁתֵשֵׁב שוּב בְּטְרֶמְפִּיאַדָה
    שְׁכוּחֲת אֵל בְּאֵיזֶה חוֹר נִידָח
    אֲרְבָּעָה מוֹשָׁבִים בְּתַחֲנָּה מְנֻפֶּצֶת
    יוֹשְׁבִים זֶה לְיַד זֶה כִּמְעַט
    זָרִים
    שׁוּב תִּצְפֵּה בִּמְכוֹנִיוֹת חוֹלְפוֹת
    בְּאֲדִישׁוּת עַל פָּנֶיךָ כְּמוֹ בְּסֶרֶט נַע
    וּלְרֶגַע תָּרְגִּישׁ
    בְּאוּלָם קוֹלְנוֹעַ אַרָעִי בְּלֵב הַָעוֹלָם.
    תָּחְשׁוֹב עַל הַסֶּרֶט הַזֶה שֶּהוּא חֲיֵינוּ
    עִם נֶשֶׁק וְפִּיגוּעִים וּפְגִישׁוֹת אַקְרָאִיוֹת
    בְּאוֹטוֹ מְמוּזָג, עַל טְרֶמְפּ מוֹשִׁיעַ
    בֵּין טֶרָסוֹת וְצְמָתִּים עַל הַדֶּרֶך וּמִשָׁם
    אָז תִּתְפַּתֶה אוּלַי לִשְׁאוֹל הַאִם
    אֵינְךָ אֶלָּא שַׂחְקָן וְמִי הַבַּמַאִי בִּכְלָל
    וְלָמָּה הֲתְּאוּרָה מְסַנְוֵורֶת כָּל כָּך

  3. 3 קרן 12/01/2011 ב- 14:48

    עמיחי היקר! מדהים איך בכמה שורות קצרות אתה ממצה הוויה שלמה של מי שכן שם, ולא שם, ורוצה להיות במקום אחר, הופך את הדילמה הזו לשיר.
    תודה, ותמשיך להפעים אותנו בשירתך


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות במייל

הצטרפו אל 211 שכבר עוקבים אחריו

ארכיון

עמודים

Follow me on Twitter


%d בלוגרים אהבו את זה: