מי קורא בשמנו? לאונרד כהן ואוטובוס הבדידות (מי באש ?)

מי באש? \ לאונרד כהן

(תרגום: קובי מידן)

מי באש?
מי במים?
מי לאור השמש?
מי בחשכת ליל?
מי בבית דין של מטה?
מי בישיבה של מעלה?
מי בפרי
חה החייכנית הזאת?
מי בדעיכה איטית מאד?
מי במעידה קלה?
מי בסמי שינה?
מי בשלטון הלב?
מי במכשיר קהה?
מי במפולת שלג?
מי באבקה נשפכת?
מי בשל בצע כסף?
מי ברעב בלי שובע?
מי בזמן טיפוס?
מי בתוך אוטובוס?
מי ברוב בדידות?
מי בראי ממול?
מי במצוות גבירתו?
מי על חרבו שלו?
מי ייקשר עד מוות?
מי ייכנע לכוח?
ומי, מי קורא בשמנו?

כמעט באדישות, יותר מקריא משר, לאונרד כהן יוצא ממגנצא של ימי הביניים לאוטובוס הבדידות של היהודי המודרני. התחנות אולי השתנו, הנוף כבר סובל פיגומים, אבל השאלה נשארה אותה השאלה.
לאונרד כהן מעט אדיש, אבל ברקע המוזיקה מתגברת, מלאכיות המוות המלוות את גזר הדין עוטפות את החספוס ברוך. יש משהו איום במתיקות-אדישות הזאת, כמו סמי שינה, כמו 'ריקוד המוות לאור הנרות'. שתיים וחצי דקות של דין בגיטרה דומיננטית.

'מי באש?' מופיע באלבום 'New Skin for the Old Ceremony' ('עור חדש לטקס הישן') שהוקלט בתחילת 1974, כמה חודשים אחרי שכהן חזר מישראל. מלחמת יום כיפור הביאה אותו לשיר לפני חייליים במוצבים בסיני. חודשיים הוא הסתובב פה, הטרובדור היהודי הגדול, בתוך ההפגזות והפודרה של המדבר (עם מתי כספי וחברים בלהקת לוויי) והוסיף פיוטים למחזור הימים הנוראים. כשסיים ביקש ללכת ברגל מתל אביב לירושלים כמין אקט גאולה פרטי שהסתיים בעילפון באמצע הדרך. המלחמה השאירה על יצירתו את עקבות הנגמ"ש שלה, ולקראת סוף האלבום מגיע השיר הזה; 'מי באש?' ואתה רואה איך מהמדבר שבפתח הארץ עלה קול סבו הרב ושר: "ונתנה תוקף קדושת היום…".

לאונרד כהן. יהודי עומד ושואל את שאלת הנצח

אהוד בנאי סיפר פעם על הופעה של כהן בירושלים, תחילת שנות השבעים, אחרי שלושה שירים אמר כהן: "כתוב בקבלה שמי שלא יכול לעוף עדיף לו שישאר על הקרקע. אני מפסיק את ההופעה, כספכם יוחזר." אבל אף אחד לא היה מוכן לקבל את הקביעה הזאת ולבסוף לא נותר אלא לחזור לבמה עם כל הנגנים וזמרות הליווי "ובפנים מתוחות של מי שעומד מול בית דין של מעלה, מבלי לדבר מילה אחת, שר ברצף במשך שעתיים וחצי, שהסתיימו בבכי גדול, שלו, של הנגנים, של זמרות הליווי ושל הקהל כולו".

רצה והנה לאונרד כהן מגיע לארץ בעיצומם של עשרת ימי תשובה. מקום טוב באמצע בין ראש השנה ליום כיפור הוא מקום שמבקש להרהר בו. ומה שנאמר כבר לעייפה – הכסף האוזל שהכריח לארוז את המזוודות, הפלירטוט הבודהיסטי, הפלרטוט בכלל, הקהל הישראלי המסתער על הכרטיסים – דבר מזה לא יכול לקחת את הפשוטה שבתמונות; יהודי עומד ושואל את שאלת הנצח: 'מי קורא בשמנו?'.

(פורסם  במוסף ראש השנה תש"ע של 'מקור ראשון' לקראת בואו של לאונרד כהן לארץ)