- מילים ולחן אביתר בנאי (מתוך האלבום 'אביתר בנאי' , 1997)
הנחש בא להפיל את הדוב.
לכאורה, הקרב חסר סיכוי: הדוב יכתוש את המטרד הקטן ברגע שיתקל בו. אבל הנחש – כאותו אבטיפוס מהחטא הקדמון – ערמומי ומלוכלך. הוא בא להפיל את הדוב בשנתו, בהפתעה, במאזן משתנה.
הנחש פועל בחכמה: לא רץ כמו שאהיד אל המטרה. אלא זוחל לאט, מקפיד לא להעיר את האנשים הלא נכונים. מתקרב. נושך.
מוות של דוב צריך להיות הרואי. במהלך מאבק, בקרב עם אדם או חיה גדולה. דוב צריך ליפול עם נאקות כאב ושאגות פחד בקול הפיצוח הנורא ברגע בו פוגע הקליע בבשר.
אבל הפעם הדוב ייפול בשנתו, כשהוא לא מוכן. הוא ייפול במוות עם משתיק קול: לא יספיק לזעוק את צעקת המוות שלו. הנחש יעשה את זה בשקט, בנשיכה קטנה (הנשיכה כנשיקה: קטנה, אינטימית, מתעתעת. המוות: פשוט, אסתטי, נטול דם, שקט). הדוב לא תכנן ליפול ככה. הנחש הוא לא מסוג הדברים שמטרדים אותו.
מי שיראה את הדוב הגדול הבריא והחזק מוטל מת ביום שאחרי לא יבין על מה ולמה.
הנחש מסתלק בזהירות מזירת הפשע. שומר על קור רוח גם בחזרה, לא מתמהמה, לא מדבר. שותה ושוכח. עכשיו כמו נקבר העניין. הדוב מת. (אם דוב נופל ממטוס באמצע הלילה, רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו). הנחש ימשיך לחפש דובים חדשים להפיל, עד שיפיל את כולם.
עד השיר הנקי: 'הלב והמעיין' מארחים את אביתר בנאי (והרהורים על ר' נחמן ומושג ה'מנגן כשר')
בהחלט אחד המצמררים שלו. נחש ארור.
שמעתי עכשיו את השיר פעם ראשונה. הניתוח שלך את השיר הוא התוצאה הראשונה בגוגל. אז אני מגיב. שולף מהמותן: הנחש הוא לא רק החטא הקדמון של המרת דבר ה' על ידי חווה. הנחש הוא גם כל הפרשנות המינית שחז"ל העמיסו (או אם נרצה: הטילו) על החטא הקדמון (הטיל זוהמה בחווה וכו'). נח"ש הוא גם ראשי התיבות נחמיה חיון שם רשעים ירקב. רמז לכל הסטיות המיניות שהביאו לעולם השבתאים (לפניו) והפרנקיסטים (אחריו). לדעתי השיר מספר על פגיעה מינית המתרחשת בזמן שהנפגע ישן. פגיעות אלה הן החמורות שבפגיעות המיניות משום שהפוגע מתכנון את העיתוי "בשקט בשקט, לאט לאט". הן חמורות משום שהנפגע לא יכול להתגונן גם אם הוא חזק כמו דוב וגם אם הוא חלש כמו קיסם או דוק. לכן הנפגע כפי שכותב בנאי "ישן, הוא לא ידע בכלל".השיר מסתיים באזהרה. "זהירות". אפשר לחשוב שזו קריאת אזהרה מפני הפוגעים כמו הנחש אבל השיר לא נכתב מנקודת המבט של הנפגע (הדוב) כמו שירים נוספים באלבום שעוסקים בפגיעה המינית שלא מנקודת המבט של הנפגע (למשל השיר "אקדח"). האזהרה היא "לא לשבור" לא לדבר. לא לעשות עניין מהפגיעה. 'אחר כך לשתוק' המתבקש כל כך כסיום לשיר הוחלף בשורה המפתיעה "אחר כך לשתות". לתייח ולעבור הלאה. זהו שיר שנכתב מנקודת המבט לא של הנפגע ולא של הפוגע. השיר נכתב מנקודת המבט של החברה המדחיקה והשותקת. מנקודת המבט שלנו. האם נשלים עם מעשי הנחש? האם נעיר את הדוב? האם נתעורר מן האדישות שלנו עצמנו?