(התפרסם במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' 7/12/2012)
שלגיה, כיפה אדומה, סינדרלה ושתי נסיכות (אחת עם צפרדע, לשנייה יש בעיות שינה) נפגשות ועוברות טרנספורמציה סיפורית. זאת יכלה להיות הפתיחה של הפרק הבא בסדרת הסרטים המצוירת של "שרק", או ב"סיפורי ערש פוליטיקלי קורקט" של גארנר ג'יימס פין, אבל מדובר דווקא ביצירה מוזיקאלית מפתיעה בשם "קש לזהב", אלבום קונספט שיצרו בני הזוג יוחאי ומיכל מוצרי. בניגוד לרושם הראשוני – זה לא אלבום ילדים. אני בספק גדול עם ילדים יבינו בכלל על מה מדובר. מי שמחפש חרוזים חביבים במוזיקה הרמונית וקליטה ימצא את עצמו בעומקו של יער אפל ודיס-הרמוני.
עשרה שירים יש ב"קש לזהב", כל אחד מהם מטפל באגדת ילדים אחרת. מתחת לשירים, מולבש מסע תשובה אישי, משותף, של בני הזוג, מסע שעוצר כרגע אצל הרב שרקי אבל מאפשר גם שמיעה נקייה, נטולת תחושה מיסיונרית. פינוקיו עדיין רוצה להשתחרר מהכבלים, אבל קצת כמו חלק מ"סיפורי מעשיות" של ר' נחמן מברסלב, יש אגדות שהם מתקנים: הזאב מכיפה אדומה אוכל בהפוכה מהילדה באדום שמנצחת את הספק התמידי שלו, עמי ותמי יוצאים לחפש בפנים את "מי שהיה ואמר" ובסוף דוחפים את כל המכשפות לתנור העצים (ומברכים), הפייה הטובה בסינדרלה "היא הרבי רכוב על זוג גלגלים".
יוחאי ומיכל (כך הם מעדיפים להיקרא מעל עטיפת האלבום), הם זוג יוצרים ירושלמים בשנות השלושים לחייהם שלא התנסו עד "קש הזהב" בעשייה מוזיקאלית. חלוקת העבודה הזוגית באלבום: יוחאי מלחין ושר ומיכל כותבת את המילים לשירים (מי שסקרן יכול גם לקרוא את "להפציע מלמטה" – ספר השירים שלה שפורסם לפני שנתיים בהוצאת גוונים).
הם השכילו לקחת איתם חבורה מוכשרת במיוחד – החל ממפיק העל המוזיקאלי חיים שמש דרך המפיק בפועל איתי צוק (מלהקת פוטוטקסיס) עד חבורת הנגנים המפתיעה: גדי פטר (תופים, כלי הקשה), יהוא ירון (קונטרבס), שאול בסר (פסנתר), אדם שפלן (גיטרות) – שהופכת את "קש לזהב" להפתעה מיוחדת במינה. אגב יהוא ירון; משהו בצורת ההגשה של יוחאי מזכיר לפעמים את השירים של ירון (למשל והנסיכה והצפרדע והיפיפייה הנרדמת), משהו שנע בין תיאטראליות להקראה.
מוצרי משתמשים בזיכרון הקולקטיבי שלנו כילדים, עשרות שעות של ספרים וקלטות של דיסני ותוכניות טלוויזיה מזכירים את השיער הארוך של רפונזל (פעמונית) והוא עולה מעצמו ומשאיר את השיר להסביר כמה דברים חשובים על עולמה במגדל. ובכלל, הצד הוויזואלי כאן חזק מאוד. זה ניכר בקליפים היפים לשירים (חפשו ביוטיוב את הקליפ לעמי ותמי) בעטיפה ובחוברת. יש כאן את הציורים הנאיביים לכאורה של סיפורי הילדים, אבל חסר בהם משהו (לי זה הזכיר את ספר הילדים של נסיך האופל טים ברטון): לפעמים זה בהבדלי הצבעים, בדרך כלל בפנים החתומות, נטולות הפרטים. משהו תמיד חסר גם בסוף המסע. אף פעם התשובה לא סופית.
עמיחי חסון | תת מודע זמני 
וואו. מעניין מאוד. לא ציפיתי לזה…
נפעמת איך מאמרי הביקורת מוסיפים מימדים ורבדים חדשים לשירים הנפלאים של מיכל ויוחאי