אברהם הפנר – התסריט המלא

[פורסם במוסף 'ערב שבת' של 'מעריב' ‏12/04/2013]

ספר התסריטים, אברהם הפנר / כתר, 736 עמ

"כולנו תלמידים של אברהם הפנר" מצהירים בפתח "אברהם הפנר – ספר התסריטים" עורכי הכרך עב הכרס בן 734 העמודים. כשהם כותבים "כולנו", הם לא מתכוונים רק לשמות החתומים על העריכה (עליזה ציגלר, איתן גרין, רנן שור, מרט פרחומובסקי ומאיה הפנר), אלא לכלל יוצרי הקולנוע בישראל. אברהם הפנר – כפי שיכול להעיד כותב שורות אלו – הוא שם שמוזכר שוב ושוב בשיעורים בבתי הספר לקולנוע בארץ, אם כי לאו דווקא בשל סרטיו. יותר מכל מורה אחר, הפנר הוא המורה של המורים (בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב שם שימש כפרופסור ויותר מאוחר גם בבית הספר 'סם שפיגל'). כך שלמרות שאינו מלמד יותר בשל מצבו הבריאותי הקשה, משפטים, אנקדוטות, ותובנות שלו עוברים כתורה שבעל פה לדור שלא ידעו אותו כמורה.
אברהם הֶפְנֶר נולד (1935) וגדל בחיפה. שירת בימים היפים של להקת הנח"ל ואחר כך למד ספרות, פילוסופיה וקולנוע בירושלים, פריז וניו יורק. הקולנוע של הפנר נחשב לחלק מתנועת "הרגישות החדשה" (שם שתבע לאחר שנים אחד ממובילי התנועה יהודה ג‘אד נאמן) שצמחה בקולנוע הישראלי בשנות השישים והשבעים, בדומה לגלים חדשים האחרים בקולנוע העולמי. "הרגישות החדשה" הייתה קבוצה אמנותית-חברתית שיצרה קולנוע שהתנגד ל"ריאליזם הציוני" מחד ול"סרטי הבורקס" מאידך, הדגש הושם על ערכים אסתטיים, חדשניים ואישיים.

מלבד ההוראה, הסרטים וסדרות הטלוויזיה שכתב וביים, הפנר גם שיחק קצת ("חור בלבנה" של אורי זוהר וסדרת הטלוויזיה "חדווה ושמוליק"), כתב ספרי עיון על קולנוע וגם לא מעט רומנים נהדרים. בשנת 2004 זכה ב"פרס אופיר" (האוסקר הישראלי) על מפעל חיים.
"ספר התסריטים" מאגד לראשונה את התסריטים של כל ארבעת סרטיו הארוכים: "לאן נעלם דניאל וקס?" (1972), "דודה קלרה" (1977), "פרשת וינשל" (1979) ו"אהבתה האחרונה של לורה אדלר" (1990), ואת התסריט לסרטו הקצר "לאט יותר" (1968, ע"פ סיפור קצר של סימון דה בובואר). יחיד איתם נכרכים מאמר על אודות הפנר מאת מבקר הקולנוע אורי קליין, קטעים מתומללים מראיון שנתן הפנר ל"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי" – פרויקט דוקומנטרי חשוב שערך מרט פרחומובסקי ופילמוגרפיה מקיפה של יצירותיו.
מי שלא רגיל בקריאת תסריטים עלול להתבלבל מעט מהפורמט, שדורש כללי קריאה אחרים (שדומים מעט יותר למחזה). אבל גם קורא לא מיומן יכול להפיק מהתסריטים המובאים בספר הנאה גדולה: הפנר כותב באופן מילולי מאוד, בשפה דיבורית נטולת מליצות. הטקסט מלא (ומודע לעצמו), והדיאלוגים הארוכים מברקים.


תסריט הוא, כידוע, רק נקודת מוצא עבור הסרט (שיעבור שנויים מהותיים פעמיים; בזמן צילומים ובזמן העריכה). החלטה מעניינת שלקחו העורכים בהקשר הזה, היא הבאת התסריטים המלאים והמקוריים, הכוללים גם סצנות שלא נכנסו לגרסאות הסופיות של הסרטים. אצל במאי כמו הפנר, שליהק לא פעם שחקנים לא מקצועיים ועבד איתם על הסט באימפרוביזציה, יש לכך לא מעט משמעות.
סרטיו של הפנר ספוגים באווירה חזקה של התפוררות, ואפשר לזהות בהם ביקורת גדולה שנוגעת בשברי המפעל הציוני. הפנר מעולם לא היה יוצר פופולארי; את סרט הבכורה שלו, "לאן נעלם דניאל וקס?", ראו בזמן אמת כ-5,000 איש, אולם הוא זוכה מדי כמה שנים לתואר "הסרט הישראלי הטוב ביותר" במשאלים המשונים שעורכים מבקרים ומומחים. במרכזו של הסרט העדין הזה מגיע בני שפיץ – זמר ישראלי סביב גיל הארבעים שהיגר לארה"ב וזכה שם להצלחה יחסית – לביקור מולדת. הוא פוגש בארץ חבר נוסף מימי הגימנסיה ויחד הוא מחפשים את "מלך הכיתה" הכריזמטי שנעלם מחייהם ונמצא היום נבול, ממורמר ועייף כמוהם.
סרטו השני, "דודה קלרה", מבוסס על משפחתו הפולנית של הפנר, ומתאר את עולמם רווי המתחים של שלוש אחיות מבוגרות המנהלות ביחד סלון לשמלות כלה. לאחר הפוגה בסרטו השלישי "פרשת וינשל" (1979) שנע סביב רצח פולטי בימי המנדט, הוא חוזר אל הטריטוריה האשכנזית-פולנית בסרטו הרביעי, "אהבתה האחרונה של לורה אדלר", אודות כוכבת תיאטרון יידיש תל אביב שמסתלקת מהעולם כמו שפת אמה והערכים עליהם גדלה. דווקא ביצירתו האחרונה "ארץ קטנה, איש גדול" (מיני סדרת משטרה טלוויזיונית, 1998) אותו כתב יחד עם בתו מאיה הפנר, ניצבת גיבורה מזרחית בגילומה של תיקי דיין.

הוצאת ספרי תסריטים בישראל (גם בהיקף קטן יותר מפרויקט הענק של הפנר) היא לא עניין של מה בכך. על אף שמדף ספרי הקולנוע בעברית מתחיל סוף סוף להתמלא הוא עדיין חסר מאוד – גם באגף הקולנוע הבינלאומי וגם באגף הישראלי. אולי הפתרון לכך הוא שיתופי פעולה בהוצאת ספרים בין הגורמים הרלוואנטיים. להפקת הספר של הפנר חברו יחד קרן הקולנוע הישראלי, החוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א, בית ספר "סם שפיגל", מכללת ספיר, הסינמטקים של ת"א, ירושלים, חיפה, הרצליה וחולון, איגודי הבימאים והתסריטאים והוצאת כתר. מותר לקוות שזאת יריית הפתיחה.

מודעות פרסומת

0 Responses to “אברהם הפנר – התסריט המלא”



  1. להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות במייל

הצטרפו אל 209 שכבר עוקבים אחריו

ארכיון

עמודים

Follow me on Twitter


%d בלוגרים אהבו את זה: