באמצע יער נחלאות (על "אשת היערות" לקרן מלכה)

(התפרסם במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' ‏28/01/2011)

"אשת היערות"' קרן מלכה ("התו השמיני")

כמה מהדברים שמטרידים אותי בזמן האחרון נכנסים תחת הכותרת "סיורים בעקבות חורף ירושלמי" או משהו דומה. הם פושטים על השכונה בוקר וערב, עם אמצעי הגברה מאסיביים ומצלמות משוכללות. תרים אחרי סימני משקעים ואותנטיות בין הסמטאות. העניין הוא שאין כאן כל כך חורף. וגם אם נקרא למצב הזה "חורף", הצורה שבה אנשים בנחלאות מקבלים אותו לא מצטיינת באטרקציות מיוחדות, לפחות לא כאלה שמצדיקות סיורים בעקבותיו. אני אחסוך מכם את הקסם: חימום, מעיל, כובע גרב ודליפה קלה. לפעמים כשאשכרה יורד גשם עלולים גם להחליק.

אבל אל חשש, החורף נמצא לאחרונה, הודות לאלבום היפה "אשת היערות" שהוציאה ממש עכשיו קרן מלכה ב"תו השמיני". אפשר פשוט להכניס אותו למערכת, לשמוע את הרצועות הראשונות, להדליק את החימום, לפנק בתה וכל השאר כבר יקרה מעצמו.

זה אמנם האלבום הראשון של קרן מלכה כסולנית, אבל מאחוריה שנים רבות של עשייה במוזיקה הישראלית: היא השתתפה ב"מטרופולין", ב"פרויקט של עידן רייכל", הייתה מלווה בהרכב של דני סנדרסון (ואף שרה באלבומו האחרון), ובעיקר – כבר כמה שנים שהיא חברה בהרכב הג'אז הבינלאומי של אבישי כהן. באלבומו האחרון "Aurora" ("אורורה") היא הצטרפה אליו לדואט בשני שירים: ""Morenika (המוכר יותר כ"שחרחורת"), שם שרה בעברית, ו-" "Winter Song שבו שרה באנגלית שיר שיכול היה בקלות להיכנס גם לאלבום שלה. חורף, אמרנו, אבל גם סאונד דומה להפליא.

אבישי כהן מתגלה כדמות הדומיננטית באלבום הזה. נדמה שהוא מקיף הכול: חתום כמפיק, מעבד, נגן קונטרבס (כמובן), ואף תרם את השיר "מחפשת אותך". זה בטח לא רע. אבישי כהן הוא מאסטר בתחומו ומגיע לו כל הרספקט על התמיכה בפרויקט. את האלבום הזה הוא הפיק בצורה נטולת פגמים, עשר רצועות מגוונות ומעניינות. מלבד גזרת הג'אז שהביא כהן ישנה גם דומיננטיות לבית-מדרש נוסף שבו עברה מלכה, שנכנס להגדרה החמקמקה של המושג "מוזיקת עולם נגישה ע"ש עידן ריכל".

יש למלכה קול טוב ועמוק, והיא מלווה בחבורת נגנים מוכשרת שעושה את העבודה. זה מתחיל ב"אשת היערות" – שיר אווירתי, שנבנה לאיטו, יוצר תכונה שמזכירה בעיקר את הרגע לפני בוא הגשם (וגם  קצת שירים של אפרת בן צור מתוך "צוללת"). השירים שבאים אחריו – "הכול והלא כלום", "לִבי מלא בך" ו"בוא עימי" (מילים מתוך "תפילת המתפלל לאור יהל" למאיר ינאי) – הם מסוג השירים הכובשים. בשלושתם יש איטיות, הרמוניה ונעימות שאתפלא אם לא יעברו בהצלחה גם את מבחן הרדיו. אחרי הקטע האינסטרומנטלי "התחדשות" נדמה שנגמר החורף והעונה עברה לאביב ("כמה טוב", "נחל"), ואחר כך השיר של אבישי כהן (הוא כל כך הוא שאי אפשר לטעות בו), אחר כך סוף הקיץ.

אין כאן הברקות טקסטואליות: דימויים של טבע ואהבה, נחל, יער, חיבוק. תמימות. לטעמי טקסטים טובים היו לוקחים אותה גבוה, אל מקומות משמעותיים יותר. בכל מקרה, המילים שכתבה מלכה לא פוגעים ביופי המוסיקאלי וגם לא מוסיפים, אבל צריך בהחלט לחפש כיוונים חדשים לפעם הבאה.

בצורה מפתיעה אין נשים רבות במשבצת של קרן מלכה. בשנים האחרונות הצטרפו למועדון דין דין אביב ודניאלה ספקטור (שהוציאה אלבום לא רע בכלל בשנה שעברה). יש מקום, אולי אפילו צורך, בזמרות נשמה במוזיקה הישראלית. למרות שהאלבום נשמע בשל מאוד הוא עדיין אלבום ראשון. מעניין לראות לאן זה יתפתח ואם מלכה תתפוס מקום נוכח. בינתיים, הנה אתגר לכל מדריכי הסיורים היקרים בשכונה: במקום להשמיע שוב ושוב את "אני וסימון ומואיז הקטן" או קטעים מ"בוסתן ספרדי" –  שימו את "אשת היערות" של קרן מלכה ברמקולים. תנו למסיירים לעצום את העיניים, קור קל יחדור את שכבות הלבוש שלהם. איזשהו חורף יגיע, וכל עוד תעשו את זה בעיר זה אפילו יהיה חורף ירושלמי. הדבר הקרוב ביותר להבטחה הקסומה של הסיור.