Posts Tagged 'מתיסיהו'

הניצוץ נעלם (האחרון של מתיסיהו)

 Spark Seeker /  Matisyahu 

(התפרסם במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' 26/10/2012)

ביום הראשון של שיעור א' בישיבה היינו צריכים להתחלק לקרוואנים. בדרך כלל, אנשים העדיפו להתמקם עם מי שהם מכירים: חיספינאים עם חיספינאים, אנשים מהמרכז עם אנשים מהמרכז, ירושלמים התחלקו לפני תיכונים ובקרוואן הכפול שבשורה האחרונה התקבצו רוב האמריקאים של השיעור, במה שיכונה במהלך השנתיים הקרובות כ"השגרירות" או "הקונסוליה" האמריקאית.

הרבה דברים למדתי בקונסוליה, רובם קשורים לתאריכי תפוגה של חמאת בוטנים ושימוש נבון במכשירים של אפל, אבל בין לבין ספגתי גם קצת קולטורה; פרקים של Family Guy והרבה שירים של מתיסיהו, שהיה הפסקול הכמעט רשמי שהתנגן מתוך האייפוד אל הרמקולים ומשם אל שורת הקרוונים כולה.

במובן מסיום, הפריצה של מתיסיהו (מת'יו פול מילר) התחילה מהגימיק – חבדני"ק (חוזר בתשובה) עם כל הלבושים, ששר כאילו הוא אחד האחים של קניה ווסט. זה היה גימיק מהסוג שמזמין אותך להתארח כמנת הפתיחה בכל טוק שואו אמריקאי. אלא שלא על הגימיק לבדו עמד מתיסיהו, מאחוריו עמדה מוזיקה טובה, לפעמים אפילו טובה מאוד, שהייתה חזקה הרבה יותר מהפרסונה שהוא גידל.  חוש נכון לקצב, יכולת מטורפת לשלוף מילים במהירות וכריזמה בלתי נתפסת בהופעות, סידרו לו לא רק את ראש רשימת הפליליסט של הקונסוליה האמריקאית בישיבה אלא גם הצלחה בסדר גדול עולמי.

מי שעוקב אחרי החדשות הרבות שמייצר מתיסיהו, יודע שכמו רבים מבני הישיבות שאכלסו את הקרוון גם הוא החליט להמשיך במסע. "התבגרות דתית" הוא קרא לזה, אומנם יהודי מאמין והכול, אבל לא עוד חב"ד ולא עוד חסידות קרלין, שלום לזקן ולכיפה. בקליפים ובתמונות החדשות, כשהוא רוכב על אופנוע כבד בנופי המדבר,  הוא נראה כמו הדתל"ש שסיים את הלימודים בישיבה ומצא את עצמו עם רגל חזקה מדי בעולם הזה.

רבים רואים בזה גימיק חדש, אבל אני דווקא מעריך את המסע הפנימי-רוחני שעובר מתיסיהו. בעיני, הוא באמת בחור עמוק (לפעמים, כשהוא נופל על המראיין הנכון, ממש מרתק לקרוא את הראיונות איתו) שעובר את המסע שלו בעולם. הבעיה היחידה שלי בכל הסיפור הזה היא המוזיקה.  מה שקורה בדרך כלל למתחזקים שמנסים ליצור יצירה חדשה ממקום דתי קורה כאן בדיוק הפוך, שכן "Spark Seeker" , אלבום האולפן החדש של מתיסיהו והרביעי במספר הוא אלבום – ואין דרך עדינה לומר את זה – פשוט משעמם.

"Spark Seeker" (מחפש את הניצוץ‏) נשמע ברובו כמו פסקול אקראי של מסיבות בריכה באל.אי. לא רע לרקוד איתו לפעמים, אבל גם אחרי כמה שמיעות הוא לא מותיר שום רושם. הדאב- רגאיי נאבד לגמרי לטובת דאנס אלקטרוני ופופ דביק עם פזמוני ראפ וקישוטים עלק אוריינטאליים בדמות סלסולים, סיטאר ודרבוקות. ומעל הכל: אידישקייט שמרגיש עכשיו באמת כמו גימיק.

שלוש עשרה הרצועות נפתחות בחזן שמסתלסל "יברכך ה'" בשיר "  "Crossroads(מישהו אמר "Isaac" של מדונה?), מסמפל איזה סיטאר ועובר מהר מאוד לשיר דחוס עם סאונד שאמור לצבור כוח אבל לא מגיע לשום מקום. אכן "פרשת דרכים".  בין כל שליפות ה"הנה מה טוב ומה נעים" יש גם כמה להיטים חביבים: " Live Like a Warrior", " Fire of Freedom" ו" Buffalo Soldier" שהולך לטחון לכם את השכל כחלק מהפסקול‏ ‏של‏ "‏פיפא‏ ‏2013". אבל זהו, פחות או יותר.

האלבום שהוקלט בחלקו באולפן תל-אביבי – ואף זיכה את העיר המארחת בשיר – מציג רשימה מרשימה של מוזיקאים ישראלים שנתנו את ידם: דניאל זמיר (שמתיסיהו התארח במספר סינגלים מאלבומו האחרון והמוצלח, "נחמה ועידוד"), נאור כרמי, אלעד גבאי, איתמר שחר, אורי‏ ‏קפלן‏ , זוהר פרסקו ורביד כחלני (ימאן בלוז) וגם הראפר שיין שיושב בשנים האחרונות בישיבה במאה שערים. חלקם נותנים רגעים יפים שמעשירים את האלבום, בפרט כחלני ושיין ב" King Crown of Judah", אבל גם הם לא מצליחים להרים את "Spark Seeker" אל המקומות המבריקים שמתיסיהו כבר היה בהם באלבומיו הקודמים.

בשם אזרחי וידידי הקונסוליה לשעבר אני מקווה שהוא יחזר לעצמו; עם או בלי זקן – מוזיקה טובה מתיסיהו הרי יודע לעשות. באחת הפעמים הראשונות שהוא הופיע בארץ, בתוך קהל משולהב ב"ברבי" תל אביב, חשבתי שראיתי את הניצוץ שהוא מחפש עכשיו. הניצוץ הזה רץ על הבמה ונתן הופעה נפלאה. קצת מביך, אבל הדבר הנפלא האחרון שהוא עשה היה הפרק המוצלח בעונה האחרונה של "רד בנד".

מודעות פרסומת

כל אחד והניגון שלו

מנגנים ויז'ניץ – חילק פרנק ונאור כרמי

דלתי תשובה – נדב בכר ואורן צור

עתיקא קדישא – יצחק מאיר וחברים

(התפרסם במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' 30/12/2011)

ניגונים מסתובבים בעולם. כמו סיפורים שלפעמים מיוחסים לבעל שם טוב ולפעמים לבודהא, מפתיע לגלות לאן מתגלגלות מנגינות. בפעם הראשונה שבה שמעתי מאות חסידים מתוועדים לצלילי הניגון שהכרתי כפתיחה של הסרט "ספרות זולה", חשבתי שאפילו הבמאי, קוונטין טרנטינו, לא יכול לעשות סצנה טובה יותר. רק אחר כך גיליתי שהניגון הזה מסתובב בחצרות חסידיות כבר עשרות שנים כחלק מניגוני מירון, לשם הוא הגיע (לפי רוב העדויות) מגבול יוון-תורכיה. כך מנגינה שהתחילה במועדוני הלילה של המזרח התיכון נחתה על שולחנות התוועדות החסידים, ולבסוף הגיעה גם לסרט המייצג של שנות התשעים. כל אחד והניגון שלו.

חיליק פרנק ונאור כרמי הוציאו עכשיו את הדיסק "מנגנים ויז'ניץ". אם הוא נשמע לכם כמו פסקול לאחד הסרטים הצועניים של אמיר קוסטוריצה – אתם לא טועים. לרוב אלו אותן המנגינות באותם הכלים. חלקם מופיעים גם באלבומים של להקות ישראליות-בלקניות כמו 'מארש דודנדורמה' או 'בום פאם', מיעוטם נוצרו במיוחד בבית המדרש של החסידות, אבל כולם מנוגנים בויז'ניץ כחלק מעבודת ה'.

מספרים שהאדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' מויז'ניץ היה מחפש בדרכים ניגונים צועניים, מאזין לשירי השיכורים בבית המרזח, שומע בקשב רב את מנגינת קבצני הרחוב. אחר כך הוא הביא את הצלילים הללו אל שולחן השבת והמועדים שלו. את הפסוק "קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה", פירש הרבי כך: "'זמרת הארץ' – הרי אלו שירי הגויים, עמי הארץ. 'כליכם' – הרי זו שבת קודש, ו'מנחה לאיש' – הרי היא מתנה לבורא עולם".

בתחקיר שערך נאורכרמי לקראת הפרויקט הוא מצא כמאתיים ניגונים שמוצאם צועני, במישרין ובעקיפין. התוצאה של המפגש החדש – כמו המפגש הקודם באירופה – מרתקת. כרמי (קונטרבס) ופרנק (קלרינט) צירפו את משפחת קרוייטר (משפחת נגנים יהודית יוצאת מולדביה) שמוסיפה כינור ואקורדיון, ואת אילן קצ'קה על תופים וכלי הקשה. כולם התכנסו לאלבום שהוקלט בהופעה חיה ב'בית אבי חי' בירושלים, ושהאנרגיות שלו עוברות היטב למאזין הביתי. הם נעים בין מצבי רוח שונים, שמחה ותוגה, ניגונים רומניים וניגונים לחגים. בכולם בולט השילוב המתבקש כל כך בין כליזמרים ומוזיקה בלקנית. הביצוע הטוב ביותר בעיניי הוא דווקא חסידי כמעט לגמרי, 'ניגון הקפות' של ההקפה השישית המכוון כנגד ספירת היסוד וממריא לגבהים.

במובן הרחב צריך להכיר בתרומתם של פרנק וכרמי על ההרכבים השונים (כמו 'הלב והמעיין') לרנסנס שמתחולל במוזיקה החסידית האמיתית. אחרי שנים של חצוצרות פומפוזיות ולחנים מתקתקים שנשמעו כמו הגרסה המגוירת של הארוויזיון, נתנו השניים באלבומיהם מקום לניגונים כמו שהם מנוגנים בחצרות החסידות.  אין מה לחשוש: הארוויזיון לא נגמר, דפדוף מהיר במודעות העיתון שאתם מחזיקים בו כעת יזמין אתכם לחזות בו בקיסרה או בבנייני האומה. פרנק אולי לא יגיע בקרוב לקיסריה, אבל בקצב האלבומים שהוא מוציא הוא מתחיל להקיף ולמפות את עולם הניגונים.

חיליק פרנק הוא גם אחד מהאורחים באלבום המפתיע "דלתי תשובה" של נדב בכר ואורן צור, שמתרכז ברובו סביב ניגונים ממסורת חב"ד. השניים, שהתחברו מוזיקלית עוד בגלגולם הקודם נטול הזקן, פותחים בלחן היפה ביותר לפיוטו של האר"י "בני היכלא". יש שמייחסים את הלחן לאדמו"ר הזקן מחב"ד ויש לר' הלל מפאריטש – אחד מחשובי חסידי חב"ד בדורות הראשונים. כך או כך מדובר בביצוע מדויק ופשוט שמצליח לתפוס את הזמן החמקמק בין השמשות, רגע לפני ששארית השבת מתפוגגת לה בסעודה השלישית. מנחם קפלן מתארח כזמר טבעי ב"בני היכלא", עם ניואנסים והגשה נכונים. דווקא בשיר השני שבו הוא מתארח – "עזרני אל חי"  – הוא נשמע זר ואבוד בלחן המרוקאי למילים של ר' רפאל ענתבי מפייטני חלבּ.

עוד שידוך שעשו בכר וצור, בין ארז לב ארי לשיר "קול ביער", עולה יפה מאוד. השיר, המיוחס לסבא משפולי, מתלמידי הבעש"ט, נכנס בעיקר למחזור הניגונים של חב"ד. מעניין להשוות את הגרסה הזאת לביצוע של מתיסיהו (שלא מפסיק לעשות כותרות בזמן האחרון) לניגון שנקרא אצלו Father in the Forest (מתוך האלבום Shake Off" the Dust… Arise" 2004). בעוד מתיסיהו יצר שיר רגאיי רקיד ביידיש, בכר וצור בוחרים לשיר בשפת הקודש (השיר נכתב בשתי השפות וגם באוקראינית). הם שומרים על אלמנט ההשתפכות הרעיוני, ולב ארי מטעים נכון כל כך את הדיאלוג בין האב שמבקש מבניו לבוא לביתו "כי לא אוכל לשבת יחידי" ובין הבנים הקוראים "אבינו, אבינו, איך נלך? השומר עומד בשער המלך".

בעיניי, האלבום הזה מציב את בכר וצור במקומם הטבעי. האפיזודה המשונה של להקת "א גרויסע מציאה" שבה היו שותפים השניים, מין ניסיון ליצור 'שוטי הנבואה'/'הדג נחש' בעל ארומה יהודית-דתית, היה אומנם דיסק מעניין מבחינה מוסיקלית אבל מביך ברמה הטקסטואלית. ב'דלתי תשובה' צור מזכיר שוב שהוא אחד הכנרים הגדולים בארץ, בכר מתגלה כגיטריסט לא רע בכלל, והטיפול של השניים בניגונים מרשים במיוחד.

גם באלבום השלישי, 'עתיקא קדישא', מתארחים רבים. יצחק מאיר פותח את השולחן המשפחתי לפני אבי בניון, אייל שילוח, יוסי גיל, צביקי רובין ושלמה אברמסון. זהו האלבום השני של מאיר, שממשיך את הקונספט שזכה להצלחה גדולה באלבום "נשמות חדשות". קל להבין את הפופולריות הזאת: 'עתיקא קדישא' הוא כנראה הקומוניקטיבי באלבומים שנסקרים כאן. לרוב נצמדים מאיר והמעבד ערן קליין ללחן המוכר ולעיבוד הפשוט. גם החוברת המלווה והבהירה מסייעת להבנת הנשמע. עשרים ושלוש רצועות יש באלבום הכפול: אחד מוקדש לזמירות בית הכנסת, והשני אל ניגונים משולחן השבת. השולחן של מאיר אוסף לתוכו מגוון רב מאוד. ניגונים ממסורות ברסלב, באבוב, חב"ד ור' שלמה קרליבך, יושבים יחד עם לחנים מישיבות 'מתנגדים' ועם לחנים חדשים.


להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות במייל

הצטרפו אל 211 שכבר עוקבים אחריו

ארכיון

עמודים

Follow me on Twitter