צָרִיךְ רַק לַחְסֹם אֶת הַגֶּשֶׁר. בְּטֶרֶם יָבוֹאוּ זָרִים
לִנְפֹּש בְּנַהֲרוֹתֵינוּ, בְּטֶרֶם נֹאבַד בְּיַעַר הַקִּירוֹת.
אָמְרוּ תָּבִיא נֶשֶׁק
לָשׁוֹן מֻשְׁחֶזֶת שִׁנַּיִם בְּרִיאוֹת
לִלְעֹס יְסוֹדוֹת שְׁעָרִים לִנְשֹׁךְ צַוָּאר צַר.
הֵבֵאתִי עַצְמִי לִפְנוֹת עֶרֶב לַמָּקוֹם
הַמֻּסְכָּם בְּסִימָנִים רַק בֵּינֵינוּ
אֲבָל הָיוּ שָׁם כֻּלָּם
נַגָּד עִוֵּר חִלֵּק שְׂמִיכוֹת,
לֶחֶם וּמַיִם בְּטַעַם פְּלָדָה
לֹא אָמְרוּ שֶׁאָסוּר לְעַשֵּׁן אָז לֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת
שֶׁאֶשְׂרֹף אֶת הָעֵמֶק בַּבְּדָל שֶׁמָּעַכְתִּי
תַּחַת סוּלְיַת נַעֲלֵי הַקְּרָב
שֶׁלְּבַסּוֹף אֶהְיֶה חוֹסֵם הַגֶּשֶׁר
שׁוֹבֵר הַקִּירוֹת
שֶׁאֶרְקֹד כְּפֶרֶא שֶׁשָּׁב אֶל הַחֹפֶשׁ
וַאֲשַׁמֵּן שִׁנַּי בַּיַּיִן הַטּוֹב.
עַכְשָׁו אֲנִי בִּשְׁדוֹת זָרִים מִתְבּוֹנֵן בִּשְׁדֵי אִשָּׁה
מְפֻסֶּלֶת, מִזְרֶקֶת מַיִם אֱנוֹשִׁית מִפִּטְמוֹתֶיהָ
בְּגַן יָרָק גָּדוֹל
זָרִים נוֹפְשִׁים בַּנְּהָרוֹת, נִסְגָּרִים בַּחֶדֶר
תַּחַת הַפּוּךְ הַטֶּלֶוִיזְיוֹת מֻחְרָשׁוֹת,
אַף אֶחָד לֹא סִפֵּר לָהֶם
שֶׁשָּׂרַפְתִּי הַכֹּל.
(פריז, קיץ תשס"ח)
פורסם ב'משיב הרוח' גליון כ"ט
עמיחי חסון | תת מודע זמני 
תגובות אחרונות