Spark Seeker / Matisyahu
(התפרסם במוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' 26/10/2012)
ביום הראשון של שיעור א' בישיבה היינו צריכים להתחלק לקרוואנים. בדרך כלל, אנשים העדיפו להתמקם עם מי שהם מכירים: חיספינאים עם חיספינאים, אנשים מהמרכז עם אנשים מהמרכז, ירושלמים התחלקו לפני תיכונים ובקרוואן הכפול שבשורה האחרונה התקבצו רוב האמריקאים של השיעור, במה שיכונה במהלך השנתיים הקרובות כ"השגרירות" או "הקונסוליה" האמריקאית.
הרבה דברים למדתי בקונסוליה, רובם קשורים לתאריכי תפוגה של חמאת בוטנים ושימוש נבון במכשירים של אפל, אבל בין לבין ספגתי גם קצת קולטורה; פרקים של Family Guy והרבה שירים של מתיסיהו, שהיה הפסקול הכמעט רשמי שהתנגן מתוך האייפוד אל הרמקולים ומשם אל שורת הקרוונים כולה.
במובן מסיום, הפריצה של מתיסיהו (מת'יו פול מילר) התחילה מהגימיק – חבדני"ק (חוזר בתשובה) עם כל הלבושים, ששר כאילו הוא אחד האחים של קניה ווסט. זה היה גימיק מהסוג שמזמין אותך להתארח כמנת הפתיחה בכל טוק שואו אמריקאי. אלא שלא על הגימיק לבדו עמד מתיסיהו, מאחוריו עמדה מוזיקה טובה, לפעמים אפילו טובה מאוד, שהייתה חזקה הרבה יותר מהפרסונה שהוא גידל. חוש נכון לקצב, יכולת מטורפת לשלוף מילים במהירות וכריזמה בלתי נתפסת בהופעות, סידרו לו לא רק את ראש רשימת הפליליסט של הקונסוליה האמריקאית בישיבה אלא גם הצלחה בסדר גדול עולמי.
מי שעוקב אחרי החדשות הרבות שמייצר מתיסיהו, יודע שכמו רבים מבני הישיבות שאכלסו את הקרוון גם הוא החליט להמשיך במסע. "התבגרות דתית" הוא קרא לזה, אומנם יהודי מאמין והכול, אבל לא עוד חב"ד ולא עוד חסידות קרלין, שלום לזקן ולכיפה. בקליפים ובתמונות החדשות, כשהוא רוכב על אופנוע כבד בנופי המדבר, הוא נראה כמו הדתל"ש שסיים את הלימודים בישיבה ומצא את עצמו עם רגל חזקה מדי בעולם הזה.
רבים רואים בזה גימיק חדש, אבל אני דווקא מעריך את המסע הפנימי-רוחני שעובר מתיסיהו. בעיני, הוא באמת בחור עמוק (לפעמים, כשהוא נופל על המראיין הנכון, ממש מרתק לקרוא את הראיונות איתו) שעובר את המסע שלו בעולם. הבעיה היחידה שלי בכל הסיפור הזה היא המוזיקה. מה שקורה בדרך כלל למתחזקים שמנסים ליצור יצירה חדשה ממקום דתי קורה כאן בדיוק הפוך, שכן "Spark Seeker" , אלבום האולפן החדש של מתיסיהו והרביעי במספר הוא אלבום – ואין דרך עדינה לומר את זה – פשוט משעמם.
"Spark Seeker" (מחפש את הניצוץ) נשמע ברובו כמו פסקול אקראי של מסיבות בריכה באל.אי. לא רע לרקוד איתו לפעמים, אבל גם אחרי כמה שמיעות הוא לא מותיר שום רושם. הדאב- רגאיי נאבד לגמרי לטובת דאנס אלקטרוני ופופ דביק עם פזמוני ראפ וקישוטים עלק אוריינטאליים בדמות סלסולים, סיטאר ודרבוקות. ומעל הכל: אידישקייט שמרגיש עכשיו באמת כמו גימיק.
שלוש עשרה הרצועות נפתחות בחזן שמסתלסל "יברכך ה'" בשיר " "Crossroads(מישהו אמר "Isaac" של מדונה?), מסמפל איזה סיטאר ועובר מהר מאוד לשיר דחוס עם סאונד שאמור לצבור כוח אבל לא מגיע לשום מקום. אכן "פרשת דרכים". בין כל שליפות ה"הנה מה טוב ומה נעים" יש גם כמה להיטים חביבים: " Live Like a Warrior", " Fire of Freedom" ו" Buffalo Soldier" שהולך לטחון לכם את השכל כחלק מהפסקול של "פיפא 2013". אבל זהו, פחות או יותר.
האלבום שהוקלט בחלקו באולפן תל-אביבי – ואף זיכה את העיר המארחת בשיר – מציג רשימה מרשימה של מוזיקאים ישראלים שנתנו את ידם: דניאל זמיר (שמתיסיהו התארח במספר סינגלים מאלבומו האחרון והמוצלח, "נחמה ועידוד"), נאור כרמי, אלעד גבאי, איתמר שחר, אורי קפלן , זוהר פרסקו ורביד כחלני (ימאן בלוז) וגם הראפר שיין שיושב בשנים האחרונות בישיבה במאה שערים. חלקם נותנים רגעים יפים שמעשירים את האלבום, בפרט כחלני ושיין ב" King Crown of Judah", אבל גם הם לא מצליחים להרים את "Spark Seeker" אל המקומות המבריקים שמתיסיהו כבר היה בהם באלבומיו הקודמים.
בשם אזרחי וידידי הקונסוליה לשעבר אני מקווה שהוא יחזר לעצמו; עם או בלי זקן – מוזיקה טובה מתיסיהו הרי יודע לעשות. באחת הפעמים הראשונות שהוא הופיע בארץ, בתוך קהל משולהב ב"ברבי" תל אביב, חשבתי שראיתי את הניצוץ שהוא מחפש עכשיו. הניצוץ הזה רץ על הבמה ונתן הופעה נפלאה. קצת מביך, אבל הדבר הנפלא האחרון שהוא עשה היה הפרק המוצלח בעונה האחרונה של "רד בנד".
עמיחי חסון | תת מודע זמני 
תגובות אחרונות