בְּעָמְדֵךְ אַגַּב הַשְּׁבִיל מְנַסָּה שֶׁלֹּא לְהַרְאוֹת
אֶת שֶׁרָאִיתִי מִבַּעַד הַלְּבוּשִׁים הָרַבִּים שֶׁהִתְכַּסֵּית
בַּהֲלִיכָתֵךְ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁתִּהְיִי בּוֹ כְּאַחַד הָאָדָם
לְבַל יַבְחִינוּ שֶׁאַתְּ זָרָה תָּמִיד מִין אַרְגָּמָן
לֹא מֻכָּר וְעָמַדְתְּ כָּכָה אַגַּב הַשְּׁבִיל כְּחֵלֶק
מִנּוֹף הַיַּעַר וְדָהִית אֶת צִבְעֵךְ עַד שֶׁהוֹרִיק
אָז הֵבַנְתִּי אַתְּ כְּמוֹ מִשְׁאֶלֶת הַמָּוֶת
רוֹצָה לִהְיוֹת אַךְ אֱנוֹשִׁית וְדַי.
* פורסם ב"משיב הרוח", גליון כ"ט
עמיחי חסון | תת מודע זמני 
עמיחי חסון- יקר- מרשה לומר לעצמי-יקירי- כי בנפשי אימצתי אותך ללבבי- ומתיימרת להבין מלוא משמעות שמך וכוונת מעשיך.. עמיחי- אינני אישה דתייה. אני אנוש מאמין בהשגחה. קוראת שבוע-שבוע את מכלול-קשת הפירושים לפרשה-ומבחינתי זה המוסף השבועי- כאן ועכשיו- כאמור- קוראת את המובאות שנתקבצו בספר המכיל 7 שנות אמירה/שיחות על פרשת שבוע-שבוע – של ישעיהו לייבוביץ. משם אני מעריכה את דבריך. משם – ולכשמאזיניו באוזניים חרדות עד מאוד- משם אני מאזינה וקוראת אותך. לישעיהו לייבוביץ היה יידע שהכיל מרחביי רוח ומדע מתקדם. הוא ידע להציע לי – בזמנו- איך להתמודד -כשעמדתי מול מיטת אבי – ישעיהו גולדברג הגוסס- הוא ידע להגיד לי- כשכבר היה אב ששכל את בנו לאותה מחלה עצמה- ידע להגיד לי כיצד להתמודד בין הדיברה של -לא תרצח – לבין כבד את אביך וכו. דע ילד- עשיתי גלגולים רבים בחיי. הכרתי עולים חדים משכבר – ששם סבם היה – נח. וכיום פניהם מוסטים – מרוב פחד- לא ייראה- פחד אמרתי- מוסטים למקומות אחרים. ייתכן שדבריי נקראים בעיניך כמוגזמים – אולם – מאחר שעברתי גילגולים רבים בחיי הנוכחיים- ולמדתי שות רבות- ובשל תכונות נרכשות וגנטיות רבות- לטוב ולרע – תלוי במגדיר – אני מתחננת לפניך להקדיש את עצמך לאור- בלי פניות. במלוא היידע. בענווה ובקשב. בכבוד לכל מסקנות האנוש הקיים בייקום. אנחנו חיים בנקודה – כן. על ראש מחט – בנקודה מאוד מדוקדקת- שאם נחליק עליה – חס וחלילה – ייתקיים בנו שוב החלילה – וחס.
עמיחי חסון- כתבתי את זה שוב מפני שאני אוהבת את משמעות שמך- המשך לעשות טוב ותתבונן במראה- מלמעלה- קח השגחה ואחריות. תתריע. אמור. אל תתבייש. יש לפעול מתוך חרדה הנלווית לייראה. יש להתבונן ולהתריע. סומכת על שכמוך. אני כבר זקנה . מקווה בכל לבי שהנס מועבר לידיים הנכונות. אינני היסטרית עמיחי. אני מספרת לך כאן דברים נכוחים. הוריי הגיעו לתל-אביב בשחייה -בקפיצה מאנייה שנתפסה על ידי שלטון זר. הם התחברו לגרעין המקורי שלהם- בגניגר.- ומאז- היסטורייה רבת עצב-אשמה על כך שלא היו לצד סבא וסבתא שנשרפו באושוויץ-וקליטה של השרידים בביתינו בקיית חיים. הורי עברו 20 שעות ביממה. כדי להזין ולקיים את השרידים – משם. מאז ומעולמי הכרתי הורים יפים צעירים ספוגי חלום- מגשימי אהבה – וספגתי לתוכי סיפורים ביידיש-ברוסית-בפולנית- של פליטים מעוותים פיזית ונפשית- אנשים מוכיי גורל- ספגתי/למדתי והבנתי- גם מתוך כבוד לאבי שהספיק לספר לי על הברכה של יד מושטת/מונחת על ראשו של הרבי מגור- כן. גם מתוך זה – למדתי- בכל זאת- ואף עלפי כן- להיאחז באופטימיות-שעדיין לא זכתה לתרגום לעברית- ואין פלא- הריי מובנה –תקווה. אמונה. זאת האופטימיות- לטעמי. תודה לך וברוך השם.
ועודלא אמרתי- לך תודה. תודה עמיחי. שמור עליך-על דעתך-על ידיעותיך- ואל תתפתה לבזבז כח על השמעת הבלקול. מטפיי הכיבוי כיום מוטענים במילים שכולם הבל. הבל ורע-ות רוח. ויש מי המוציאים לשם-שם רע. מתוך מניעים – שאין בי כח ורצון לפרט לך. בהתכנסות ידיעתך- אתה יודע. תודה. שבוע טוב- הלוואי.
ניצה היקרה, תודה רבה על המילים הטובות והמרגשות,
אני לא בטוח שהבנתי את מלוא עומקם, ובכל זאת הלוואי
ושוב תודה