יומולדת לבלוג ושלושה שירים

האמת היא, שאני לא ממש משתגע על ימי הולדת. לא שונא, אבל גם לא ממש מהחוגגים הגדולים. לא ציינו כאן את המאורע בשנים הקודמות, אבל השנה חיפשתי תירוץ להעלות כמה שירים וחשבתי שיומולדת זה תירוץ לא רע. הם כאן בסוף הפוסט, לפני זה כמה מילים מסכמות (למי שאין כוח  מוזמן לגלול למטה אל השורות הקצרות).

לפני שלוש שנים (07/04/2010) התפרסם כאן הפוסט הראשון. אני עדין למדתי בישיבה, למוסף שבת של מקור ראשון לא היה אתר וחשבתי שיהיה נכון להעלות את הרשימות לטובת מי שאין לו את העיתון המודפס. הבטחתי לעצמי אז לכתוב גם מעבר לזה (ואפילו הקפדתי על כך בחצי השנה הראשונה), אבל בפועל הבלוג הפך לארכיון אינטרנטי לדברים שאני מפרסם מעל במות שונות.

קצת סטטיסטיקה: הרשימה הנקראת ביותר באתר היא "כיצד הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב מוזיקה מזרחית" (פורסמה במקור בכתב העת "דעות") ואחריה צמד רשימות על אדם ברוך: "פגוש את העיתונות – על תקשורת לאדם ברוך" ו'"ריאליזם, חסד, משיחיות, מכולת" ; אדם ברוך על גבול שני עולמות". לא רחוק משם נמצאים צמד סקירות של הופעות "עד השיר הנקי: 'הלב והמעיין' מארחים את אביתר בנאי (והרהורים על ר' נחמן ומושג ה'מנגן כשר')" ו"ניצוצות: הרב מנחם פרומן מארח את ברי סחרוף בתקוע" – שקיבל תנועה רצינית מאז שהרב מנחם היקר הלך מאיתנו.

סוגרים את עשיריית הרשימות הנצפות: '"אמריקה נתתי לך הכול ועכשיו איני כלום" /אלן גינסברג, ניו יורק ודור הביט" (הפתעה גדולה בשבילי: אני מאוד אוהב את הרשימה הזאת אבל לא חשבתי שיש לה הרבה קהל), הוורט " Fight club יעקב והמלאך (דרוש קצר לפרשת "וישלח")", ראיון עם האחים אריאל – "מאיר אריאל לא מת" ושתי ביקורות אלבומים "מזרח תיכון חדש: "דודו טסה והכוויתים"' ו"הכוכב של מחוז גוש דן: "רסיסי לילה" לאהוד בנאי".

אגב, הפוסט שנקרא הכי פחות הוא: "המלך מת, יחי המלך" (על מבקרי קולנוע ודירוגים) וממש אחריו נמצא דווקא פוסט שאני אוהב במיוחד: "על מדרונות הר הגעש; יונסי ו'סיגר רוס' (Sigur Rós)"

ועוד אגב: וורדפרס החביבים מאפשרים לראות איך אנשים מגיעים לבלוג, דרך איזה אתרים אחרים ודרך חיפש מילים בגוגל. יש די הרבה שעשועים בעניין הזה, תנועה ערה של אנשים שמחפשים אוכל טריפוליטאי ולא פחות מאחד עשר אנשים שהגיעו לבלוג אחרי שחיפשו "האם משה פרץ גיי"  או בחיפוש "רק שרחוקים מבינים שאוהבים".

אני דיסגרף. מה שאומר שהטקסטים שלי מלאים בשגיאות כתיב, ואלמלא מרים אשתי היקרה שעושה את ההגהות (וגם מגיהה לעצמה עכשיו את התודה הזאת) הדברים היו מלאי שיבושי אותיות. וזה הזמן להודות לה ולמגיבים (הלא רבים יש לציין) על הרשימות. מקווה שימשיך להיות כאן מעניין.

והנה שלושה שירים לחגוג איתם כל אחת מהשנים האחרונות (שירים נוספים אפשר למצוא תחת הקטגוריה "שירה חדשה"):

א.

נִסָּיוֹן במוטוריקה עֲדִינָה

הַנֶּשֶׁק תָּמִיד צָמוּדְלַגּוּף
מִתְפַּתֵּל בָּאוֹטוֹבּוּס לֹא נוֹגֵעַ בְּאַפְאֶחָד
מְפַלֵּס דֶּרֶךְ בֵּין הַמּוֹשָׁבִים לְמָקוֹם מְרֻפָּד
לְכַתֵּת חַרְבוֹתַי לְאִתִּים חֲנִיתוֹתַי לְהַצְלֵב רֹאשִׁי לְשִׁפּוּעַ
לִמְרֹחַ לֶחְיִי עַל זְכוּכִית כְּפוּלָה
מְמֻגֶּנֶת, מְלֻכְלֶכֶת מְאֹד,
מַכְבִּידָה לִרְאוֹת סִימָנֵי גְּאֻלָּה.

(בקעת הירדן, חורף תשס"ח)

* התפרסם בגיליון החמישי של כתב העת "עתר" (בהוצאת מכללת הרצוג, ינואר 2013), שהוא למעשה גרסה חדשה של כתב העת "מבוע",  בעריכת אבישר וסיון הר שפי היקרים.

ב.

זִכְרוֹנוֹת מִכּוּר הַבַּרְזֶל

כְּשֶׁתַּעֲלֶה דֶלְתַת הַנִּילוּס אֶשְׁכַּח שֶׁסִּפַּרְתִּי יְצִיאַת מִצְרַיִם
בַּלֵּילוֹת שֶׁנִּזְרְקָה בִּי שֵׂיבָה לִפְנוֹת בֹּקֶר שֶׁהָיִיתִי פַּעַם עֶבֶד
בְּכוּר הַבַּרְזֶל שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי טַעַם מִטָּה מֻצַּעַת כָּרִים וּכְסָתוֹת

וּבַחִזָּיוֹן שֶׁרָאִיתִי בְּצָהֳרַיִם חַמִּים בִּגְבוּל הַמִּדְבָּר:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְדֶלְתַת הַנִּילוּס מְצִיפָה אֶת זִכְרוֹנִי
בַּמַּיִם שֶׁהָיוּ דָּם וְהָיוּ עֶרֶשׂ חַיַּי מִקְוֵה הֻלַּדְתִּי הַמִּתְחַדֵּשׁ
וּמַלַּח הַיָּם הָאַחֲרוֹן מוֹשֶׁה אוֹתִי עֲטוּף שְׂמִיכוֹת
אֶל הַחוֹף וּצְחוֹק גָּדוֹל מְמַלֵּא פִּי
וּלְשׁוֹנִי גַּרְגִּירֵי חוֹל

* התפרסם בגיליון 5 (כרך פ"ו) של כתב העת "מאזניים" (בהוצאת אגודת הסופרים העבריים בישראל, אוקטובר 2012) בעריכת ציפי שחרור, שעוסק בספרות בראי המקרא.

ג.

הַסּוֹדוֹת

כְּשֶׁלְּעַצְמָם, אין הַסּוֹדוֹת כְּבֶעָבָר,
הֵם פְּשׁוּטִים פָּחוֹת.
הַנָּשִׁים בְּאֶרֶץ קֶדֶם לֹא מַבְעִירוֹת כַּדֵּי מַיִם עַל הַפְּתִילִיּוֹת.
יוֹסֵף אֵינֶנּוּ. חֲלוֹמוֹתָיו הִתְגַּשְּׁמוּ בְּצוּרָה מְשֻׁנָּה:
יְלָדָיו בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת, מַעֲלִימִים אֲלֻמּוֹת לָעֲגָלִים.
הַתּוֹרוֹת עוֹדָן נִכְתָּבוֹת בִּכְתָב צָפוּף בֵּין קִירוֹת נְמוּכִים.
הָאֲדָמָה עֲדַיִן לֹא רָעֲשָׁה. גַּם לֹא הַיָּם.

זָכִיתִי וְנֶעֶשְׂתָה לִי התּוֹרָה סַם שֶׁרַבִּים מִתְאַוִּים לְטָעֳמוֹ.
אֲנִי מוֹלִיךְ אוֹתוֹ בְּשַׁיְרוֹת גְּמַלִּים בְּדֶרֶךְ בֵּית לֶחֶם,
מַחְלִיף תְּמוּרַת אַבְנֵי חֵן טוֹבוֹת.
בָּנַי מְלַוִּים אוֹתִי אֶל הַבֻּסְתָּן כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִכְתֹּב.
בֵּיתִי עוֹמֵד בְּאוֹתָהּ הַפִּנָּה הַכְּחֻלָּה בְּדִיּוּק.

פְּשׁוּטִים פָּחוֹת, הַסּוֹדוֹת, אֲבָל יָפִים יוֹתֵר:
גֶּשֶׁם יוֹרֵד עַל סִפְרִיָּה עִם בֹּקֶר
חוֹשֵׂף דַּפִּים רֵיקִים, יְבֵשִׁים.
נְהָרוֹת נִשְׁפָּכִים אָחוֹר אֶל מוֹצָאָם.
סֶכֶר סְמַרְטוּטִים מַחְזִיק מַעֲמָד בְּלַיְלָה רְדוּף זְרָמִים.

וְאָמְנָם,
הָאֲדָמָה עֲדַיִן לֹא רָעֲשָׁה.
גַּם לֹא הַיָּם.
אִישׁ לֹא פָּתַר אֶת הַחִידוֹת.

* התפרסם בכתב העת 'שבו' גיליון 25 (בהוצאת אבן חושן), בעריכת עוזי אגסי

דברים שאי אפשר לשמוע / בבית הכנסת יד הגיבורים (שני שירים)

דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ

כָּל הַלַּיְלָה אָמַרְתְּ דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ
וְסוֹפָם שֶׁנִּשְׁמְעוּ כִּלְחִישַׁת מוֹתֵךְ,
קוֹל שׁוֹפָר מִתְפַּקֵּעַ מִתְּעֻזָּתוֹ
כְּהִתְפַּקְּעוּת עַצְמוֹתַיִךְ מִתּוֹךְ גּוּפֵךְ.
כְּהִתְפַּקְּעוּת הָעוֹלָם מִתּוֹךְ בּוֹרְאוֹ.

אַף אֶחָד לֹא יַאֲמִין לָךְ אֵיךְ שָׁקַעְתְּ
בְּלִי לַהֲגוֹת מִלּוֹת רַחֲמִים,
נִמְנַעְתְּ מֵהֶן בְּסֵתֶר שֵׂעָר
מֻטֶּלֶת בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל אֲגַם
מִתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ.
לֹא מַשְׁגִּיחָה בִּטְבִיעָתֵךְ.

אֵינֶנִּי מַאֲמִין לָךְ.
אֲפִלּוּ עַכְשָׁו שֶׁקְּטֹרֶת הַדִּין עוֹלָה מִכִּלְיוֹנֵךְ
(רְאָיָה נִצַּחַת כַּמָּה דִּינָא קַשְׁיָא יֵשׁ בְּחַיֵּינוּ)
אֵינֶנִּי מַאֲמִין וְבְּיָדִי הוֹכָחוֹת:
קִיּוּמֵךְ נָמוֹג מִזְּמַן כְּשֶׁהָלַכְתְּ לְבַדֵּךְ בַּשֶּׁלֶג
לֹא הָיָה אִישׁ שֶׁרָאָה אוֹתָךְ וְלֹא רָעַד
כְּשֶׁמּוּלוֹ רָקְדָה שִׂמְלָה לְלֹא גּוּף.

מִי הָאִשָּׁה שֶׁטָּבְעָה מִמִּלּוֹתֶיהָ
בְּבָקְרוֹ שֶׁל לַיְלָה נְטוּל רַחֲמִים
בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל אֲגַם מִתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ?

וַדַּאי לֹא אַתְּ.
וַדַּאי אַתְּ יוֹדַעַת מֵהֵיכָן
הִגִּיעָה אַחֶרֶת.

[התפרסם בכתב העת 'שבו' גיליון 25]

 .

[שיר מתוך המחזור 'דיוקן משפחתי חדש']

בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יָד הַגִּבּוֹרִים
א
טַלִּית אָבִי בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים מְכַסָּה אֶת רֹאשִׁי,
פֶּלֶג גּוּפִי הָעֶלְיוֹן מִתְחַלֵּק בָּהּ עִם גּוּפוֹ.

אָנוּ שָׁוִים בִּגְבָהֵינוּ אַךְ רֹאשִׁי מִתְכּוֹפֵף תַּחַת כַּפָּיו
שֶׁאֵיטִיב לְשָׁמְעוֹ חוֹזֵר לְאַט עַל הַבְּרָכוֹת
מְכַוֵּן אוֹתָן לְגָבְהִי, לְצֶבַע עֵינַי,
לְחֻלְצַת הַפַּסִּים הַכְּחֻלָּה שֶׁלְּעוֹרִי.

הֶבֶל הַבֹּקֶר יוֹצֵא מִפִּיו עִם רֵיחַ הַקָּפֶה
וּכְמוֹ הַבְּרָכוֹת –
הַכֹּל נִסְפָּג בַּבַּד.
ב
אָבִי קוֹנֶה לִי עֲלִיּוֹת לַתּוֹרָה,
גַּם זוֹ דַּרְכּוֹ לְהַרְאוֹת אַהֲבָה.

שׁוֹכֵחַ כַּמָּה אֲנִי יָרֵא מִסֵּפֶר
פָּתוּחַ תַּחַת אוֹר הַנִּבְרָשׁוֹת.

כְּשֶׁשְּׁמִי נִקְרָא לַעֲלוֹת "בְּכָבוֹד"
אֲנִי מוֹרִיד כּוֹסִית קְטַנָּה שֶׁל עַרַק
מְיַשֵּׁר טַלִּיתִי עַל מַדְרֵגוֹת הַבָּמָה.

.

[התפרסם בכתב העת כתובת גיליון  5]